קבלה על שמואל א 2:9

בלבושא דאור, איהי שליטת על כל אינון דאתמר בהון, ולכל בני ישראל היה אור במושבותם. ובלבושא אוכמא, שליטת על חייביא, דאתמר בהון ורשעים בחשך ידמו.

וסליקו דמצוה מסטרא דעמי הארץ, להון מכבה מצוה, לקיים בהון, ורשעים בחשך ידמו. אבל לגבי מארי תורה, לית ליה כבייה עולמית, בהון דנהרין לה בכמה רזין דאורייתא, דאור ר"ז אתקרי. ומצות דאורייתא דמקיימין לה רבנן, תורה איהו לגבייהו, לילה ויומם לא תכבה עלייהו, בגין דמקיימין בה והגית בו יומם ולילה.

וערב רב כגוונא דאתמר בהון, וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק. הכי יהון רחיקין מן פורקנא, ויחמון לת"ח, ולעמא קדישא בכל האי יקר, ואינון רחיקין מינייהו. ואי בעו לאתחברא בהדייהו מה כתיב בהו, לא תגע בו יד כי סקול יסקל או ירה יירה. בההוא זמנא יתקיים בהו בישראל, יי' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר, והא אוקמוה אין מקבלין גרים לימות המשיח. ורשעים בחשך ידמו, אינון ערב רב. ובג"ד אמר נביאה עלייהו, ואל אדמת ישראל לא יבאו.